בילינו זמן מה בביקור בכ-3,000 מפעלי הדפסה. רצינו לראות היכן בפועל נכשלות ההגדרות הסטנדרטיות של מערכות UV בעולם האמיתי.
מה שראינו שוב ושוב זו אותה בעיה: המפעלים היו כפופים לשימוש במערכות תאורה קשיחות שלא התאימו לתנאי העבודה. הן לא התאימו למהירות הייצור או לרוחב החומרים שנעשה בהם שימוש. זו בזבוז אנרגיה, ובכנות, זה גורם לתהליך הייבוש של החומרים להיות לא אחיד.
לכן החלטנו להפסיק לחשוב עליהן כעל מכונות ענקיות, ולהתחיל לחשוב עליהן כעל יחידות נפרדות.
היתרון שבשימוש ביחידות מודולריות
במקום לקנות מערכת ענקית ויקרה, אפשר פשוט לבחור את מספר התאים הדרושים לרוחב החומרים שנעשה בהם שימוש. התאים האלו מחוברים זה לזה.
זה חשוב במיוחד בימי עבודה רגילים, כשיש בעיות – אם אחד הנורות נשרף, אין צורך לפרק את כל המערכת. צריך רק להחליף את התא הפגום ולהמשיך בעבודה. בנוסף, אם צריך יותר כוח, ניתן פשוט להוסיף עוד תאים. אם לא, ניתן פשוט להוריד אותם. פשוט מאוד.
הבעיה של החום
יש כאן סיבוך – כדי להשיג חדירה עמוקה של אור UV-C, אנו משתמשים בצינורות קוורץ בעלי עוצמה גבוהה. אבל עוצמה גבוהה כרוכה בבעיה – חום. אם משתמשים בנורות אלו בעוצמה מרבית עם סרטי פלסטיק דקים, החומר עלול להתעוות. זו בעיה שאף אחד לא רוצה. כדי לפתור זאת, תיאמנו את המערכת עם מערכת קירור באמצעות אוויר קר. זה שומר על טמפרטורה יציבה, כך שניתן להשתמש בעוצמה גבוהה מבלי לפגוע באיכות העבודה.
התקנת המערכת
גם לא אהבנו את הזמן הרב שנדרש לתחזוקה, לכן שינינו את החיבורים כך שניתן יהיה להחליף את התאים במהירות. לא צריך יותר להתמודד עם חוטים מסובכים. צריך רק להחליף את התא, לנעול אותו, וזהו.
גם שמרנו על גודל קטן של המערכת. המטרה הייתה שהמערכות האלו יתאימו לקווי הייצור הקיימים, בלי לצטרך לבנות מחדש את כל המפעל. זו בעצם תחליף פשוט שמבצע את העבודה הקשה של חיבור הפולימרים, בלי לתפוס חצי מהחלל כמו התנורים הישנים.